איך אתן יוצרות ולא מתפרקות מהתוכן?
איך היצירה שלך נוגעת באובדן האישי?
אלה רק שתיים מהשאלות שעלו בשבוע שעבר באירועי נפשות ומייצגות את המהות של המפגש בין היצירה ועולם בריאות הנפש.
ביום רביעי עלה המופע "נקשרות" - ארבע משוררות הציגו משיריהן החשופים והנוגעים - ונקשרו זו לזו במילותיהן. הקסם של המפגש היה שלא רק שהמילים נשזרו אלו באלו ויצרו את הקשר היצירתי בין קטעי השירה, אלא תוך כדי גם בין היוצרות נקשר קשר - במחווה, בחיוך, בטון הדיבור. ולא רק בין המשוררות נקשר קשר, אלא גם ביניהן לקהל - שהקשיב, כאב, התרגש וצחק. תודה לעדן, טליה, מתיה ואוריה על השיתופים המרגשים, ולעדי שהנחתה בעדינות ורגישות את המפגש.
במוצאי השבת עלתה ההצגה "פשוט נבהלתי שאתה לא פה" של יסמין אגמון בר שלום ושוב נחשפנו לקשר שנוצר על הבמה. בהצגה שותף ליאור, מוזיקאי מופלא, והקשר נוצר בין המוזיקה למשחק וכמובן ביניהם והשיח שהם מנהלים באמצעות הכלים היצירתיים שלהם. בסיומה של ההצגה התקיים דיון בהנחיית שרון רוטשילד, ויחד עם שאלות הקהל ורבדים נוספים עלו והקשרים העמיקו.
בשני האירועים כאמור עלתה שאלת הזיקה בין היצירה ל"חיים עצמם", שאלה חשובה ומרתקת. האמנות והיצירה מאפשרים עיבוד ותיקוף של תהליכים נפשיים ורגשיים. כאשר יצירה מוצגת - על במה, כשיר, או כיצירת אמנות - היא כבר תוצר מוגמר ומייצגת את עצמה ולאו דווקא את התהליכים שהתרחשו "מאחורי הקלעים". כמו שיסמין אמרה - על הבמה אני שחקנית.
לא פשוט להפריד בין התכנים לחוויה עצמה, ובשביל זה יש כלים שמסייעים ליוצרים - כמו שטליה שיתפה אותנו בכללי הכתיבה שמאפשרים לה לצקת את התכנים שלה במסגרת מארגנת.
Comentaris